זיכרון | י"ר

< התנסות מהמפגש "חלום", טיוטה לפני עריכה; מתוך "בגוף ראשון" – סדנת כתיבה לפרוזה אוטוביוגרפית >

עברו שנים מאז הפגישה בסינמטק והפסקתי להרהר בפרשה ההיא, נגמלתי ממנה. בוקר אחד, זה לא מכבר, פסעתי לתחנה, כמנהגי בימי שלישי, כשפני מועדות לחיפה. כשנכנסתי לקרון הלפני אחרון, כדרכי, מילאה את בטני תחושה מוזרה – מועקה בחזה, מלווה ביובש בפה – היא נמצאת כאן, הבנתי. ניסיתי להתגבר על המצוקה, וסטיתי לקרון אחר; אולי אתעשת אם אחליף מקום. אך לא עלה בידי להתרכז בעיתון, אחזתי בו ועפעפי מצמצו ללא שליטה. בתחנת תל-אביב מרכז ראיתיה עולה, כשהטרולי הקטנה משתרכת מאחוריה. לא היה לי ספק, זו היא. אותו החן בלבוש, הקומה התמירה ומשקפי השמש הגדולים, השפתיים החתומות, ספק בנחישות, ספק ברגישות. הרי אזהה אותה גם ממרחק מיליון מטרים ובין ערב רב של נשים. אין ספק, זו היא. קמתי לקראתה והיא קלטה אותי בזווית עינה, מחישה צעדיה, ואני בעקבותיה. בין קהל האנשים היא פילסה בקושי את דרכה ואני לא הרפתי. דוחקת בנוסעים, מתנצלת, מעיפה מבט מעבר לכתף, עד שנגמרו כל הקרונות והיא צנחה והתיישבה.

רציתי לומר לה שכבר אין לי בליבי עליה, אבל המילים נאלמו לנוכח הניכור שהפגינה. התיישבתי מולה והבחילה חזרה. אגלי זיעה נצצו על המצח, יובש בפה, והבטן המתהפכת – זינקתי אל השירותים להקיא את בני מעיי, מספיקה לסרוק את פני במראה המעופשת ולהיווכח שהכול ניכר בעיניים. מיהרתי לצאת ואת כבר לא היית.

2 תגובות

מתויק תחת התנסויות

2 תגובות ל-“זיכרון | י"ר

  1. מפגש עם דמות מן העבר, קרה או לא קרה? הצינור הארוך של הרכבת מקרב ומרחיק. התודעה תופסת לרגע את הדמות ולרגע נותנת לה להיעלם, האם באמת ישבו לבסוף זו מול זו, ובמידה וכן, האם יכלו המילים להיאמר? תודה יפה, על הקטע הזה, שמדיף ניחוח של סגנון "הרומן חדש", שבו המציאות והתודעה שלובות זו בזו ומשחקות משחק מחבואים שתמיד מותיר תחושה לא ברורה – האם זהו אכן משחק?

  2. מיכה

    משחק בין גוף ונפש, בין זכרון ומציאות.
    המימד הפיזי משחק תפקיד מפתח בעלילה – המיחושים בחזה, ההקאה- וקשור לנפשי, לזכרון שמכה בך טרם הגעתה של האישה. ואם אז הוא גורם לתגובת הימנעות (פלייט), הופעתה האמיתית מביאה אותך ל'הסתערות' (פייט), ללא חסמים פיזיים. הסתערות שלך עליה (על הזכרון) שהיא בתורה איננה יכולה להכיל. תפסת ולא תפסת, הדיאלוג נותר בינך לבין עצמך, בינך לביננו, ביננו לזכרוננו.
    תודה יפה, ריגשת!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s