High Dream | גילה זמיר

< התנסות מהמפגש "חלום", טיוטה לפני עריכה; מתוך "בגוף ראשון" – סדנת כתיבה לפרוזה אוטוביוגרפית >

הבטתי כלפי מטה וראיתי את האנשים מתרוצצים ברחוב הלוך וחזור. הם היו קטנים ואני הייתי במקום גבוה שבו לא יכלו לגעת בי או לראות מי אני. למרות שאינני אוהבת להיות במקומות גבוהים, שם חשתי ביטחון כי ידעתי שאני שולטת במרחב. זה לא היה גג של בנין וגם לא קומה גבוהה. בניין יכול להתמוטט אם תהיה רעידת אדמה למשל ואני הייתי במקום בטוח לחלוטין, שאינו נתון לחסדי איש, חוץ מלהחלטתי שלי אם להמשיך להיות בו.

ידעתי שאוכל לרדת לקרקע בביטחה ובנינוחות – כשימאס לי להיות כאן – בלי כל מאמץ מיוחד.

תגובה אחת

מתויק תחת התנסויות

תגובה אחת ל-“High Dream | גילה זמיר

  1. תודה גילה, יש כאן זיכרון ששיווית לו נופך של חלום באופן מאוד מדוייק (אם אפשר לומר מדוייק על כך…). למרות הגובה נמסרת הסיטואציה מתוך פרספקטיבה חלקית, איננו יודעים לבטח באיזה מקום את (הדוברת) עומדת. גם את, למעשה אינך יודעת זאת, ומוסרת לנו את אי הידיעה דרך מעין הקש לוגי "זה לא היה גג של בניין ולא קומה גבוהה. בניין יכול להתמוטט אם תהיה רעידת אדמה למשל ואני הייתי במקום בטוח לחלוטין, שאינו נתון לחסדי איש, חוץ מלהחלטתי שלי אם להמשיך להיות בו". הגורמים הללו, גם הפרספקטיבה החלקית וגם הלוגיקה ההפוכה, בשילוב הפרדוקס שנוצר מתחושת הגובה ואי הידיעה היכן את נמצאת – מעצימים מאוד את הקטע בעיני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s