פנימה | י"ר

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה > 

רחבה שטופת שמש, שמשיות פזורות כמו ליליות מים, גדר וורדים עם ראשים מרהיבים בסגול, ורוד ואפרסק  –  הם שפיתוני והתיישבתי.

זוג יונקי דבש צולל אל בין עלי הכותרת המלכותיים ובמשק כנפיהם מפזר שובל ריחני. חתול לבן מתחכך ברגלי שולחנות ויושבים. יש שמדליקים סיגריה  ומצויים תחת הילת עשן מיתמר. אחד מבאי המקום מרים ראש מול מסך מחשב, החתול מנסה להתיידד. זוג בוצע קרואסון בליקוק שפתיים, קולם חרישי ומתנגן בשני קולות ואדית פיאף נשמעת ברקע. מילים עולות ונעלמות, משפטים נזרקים …בודפשט מהממת, לכו לפשט, זה הרובע העתיק, אתם חייבים…

השמש נעלמת, רוח צפון נושבת, הרחבה מתרוקנת. החתול חולף בריצה. ניירות ועלים עולים לאוויר ומשייטים, פיאף ממשיכה. הזוג המאושר מהקרואסון נמלט פנימה ומתיישב על כסאות בר גבוהים בסמוך לקיר הזכוכית. מבעד לקיר השקוף מתגלה אקוואריום ענק, תזזיתי, שקרביו מתכווצים ונושפים, שפיות נפערים ונסגרים. אורות וצללים מרצדים סביב השנדליר עתיר הנורות והעיטורים שמשתקפים בשתי מראות המביטות זו בזו עד אינסוף. אל שולחן אליפטי במרכז מסיבים שבעה גברים ואישה צעירה עם צמה. אווירת  נופש אופפת את החבורה, כמו ב"סעודת השייטים"; משיקים כוסות, רוכנים וקמים, קוראים קריאות אל מעבר לשולחן, מעבר לכתף השכן, מביטים באחר, בעלת הצמה זוהרת.

▄ ▄ ▄

בחוץ מתחיל לטפטף. סיק סק נמלט בצווחה מצמיתה. משב פרוע הופך שמשייה. החתול הלבן ממהר לאנשהו. דבר-מה טמיר מפלס דרכו, משהו מסתמן. יושבי השולחן שבמרכז משתתקים, הזוג היפה מהקרואסון הנשען בכתפיו על קיר הזכוכית מזדקף לפתע. היא מורטת את אצבעותיה והוא בתנועת ידיים פתאומית מפיל מגש מידי מלצר נבוך, יורד מהכסא תוך הנפת אצבע לעברה ויוצא את המקום. ריח חריף של קפה חומק החוצה כשהחתול הלבן נכנס פנימה וממהר לדלג ולהתמקם על הכסא שהתפנה. לרגע היא מחייכת אל האורח ואז מליטה את פניה בכפות ידיה. הוא מלקק את פרורי הקרואסון.

▄ ▄ ▄

קרניים אחרונות מלטפות, ממיסות ומדביקות עפעפיים. כולם עזבו, האקוואריום התרוקן. עכשיו ליאון רדבון; אמריקאי בפריז, שר ברקע. מלצר מהמשמרת החדשה נאבק לייצב את השמשייה. מלצרית מארגנת את העיתונים בתא ומטאטאה את שיירי הארוחות, ואחרת ממלאה את השורות החסרות במקרר השקוף בעוגות ובכריכים חדשים. זרמי אוויר מסתננים לרחבה, נושאים עימם געגוע. הזרמים מתגברים ומשיטים את הרחבה ומערסלים אותי בחוזקה. שעטות נשמעות מעבר לפינה, הולמות מקרוב, כשהחתול נמלט. זוג עורבים עוקב מרותק מתורן השמשייה. פנתר לבן מופיע בנחיתה רכה. בקולר הזהב התלוי על עורפו הוא נושא איגרת בזו הלשון  …באתי מארץ אחרת, מימים רחוקים להביא עליכם בשורה. אל תראו, אל תחרדו, אין מאומה זולת הרצון לעשות אהבה וטוב בעולם. אין אלוהים, הוא מת זה מכבר. עלינו מוטלת האחריות להיות אלוהי עצמנו… יין, שמחה, יופי ויצירה הם אולי ישועת מה…

ניסיתי לטפס עליו ולדהור אך הוא נמוג ורק ריח פרוותו הנדירה נותר באוויר. התעוררתי. ראשוני האורחים של הערב מתקבצים פנימה סביב השולחן האליפטי לארוחת מנחה. השנדליר זוהר ובוהק, מפיץ נגוהות מקצה העולם ועד קצהו.

השארת תגובה

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s