אלבום תמונות | נורית רון

< חיבורים וקומפוזיציות, טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

הכונן שלי נפל ונשברכל הזיכרונותשיחות הטקסט שהעתקתי מהטלפון הניידהעבודות שכתבה בתיכוןבאוניברסיטהקבצי השירים וגם התמונות שצילמה ושמרה בתיקיית "תמונות לציור", כדי לצבוע אחר כך בצבעי מים.

אתמול קיבלתי חזרה את השחזורשוב החזקתי בידי את המפתחאת החופש לחזור לעולם שהיההפעם הרגשתי דחיפות גדולהכבר לא יכולתי לדחות יותר את הגיבויחייבת לשים קץ לתלות הנוחה כל כך בכוננים זעירים ובפלסטיקים בוגדנייםצריכה לשמור את הערוץ אליה פתוחזמיןכמו כשהייתה בחיים.

אני שומרת שוב את הקבצים בכל אחד מהמחשבים וגם בענן האלחוטיאחר כךעדיין מוטרדתיודעת שלא אוכל לדחות זאת יותרצוללת אל תוך תיקיות התמונותכדי להכין את אלבום הזיכרון שלה לדפוסכבר כמה חודשים שאני מתכננת את הצלילה להפקה הזאתאפילו שילמתי מראש עבור שובר הנחה במבצעשהציע תוכנה מיוחדת לשיבוץ זיכרונות. התקנת התוכנה לא מצליחהמתקשרת לתמיכההם דווקא עוזרים לי ומרגיעים שאפשר לשלוח עדיין להדפסההאריכו את המבצעאני מתחילה להירגעלבסוף מצליחהברגעים הראשונים העבודה איטית מאודאני מחליטה לשפוך את כל התמונות שבחרתי לתיקייה חדשהמתרגלת לתוכנהפתאום כבר חושך בחוץואצבעותיי משדרות מצוקהמספרות את הזמן שבו קפאו באותה תנוחההמוח מנסה להבין שככה היא תישאר לתמידבאותן תמונות מוכרותוהגיל לא יופיע על הפנים ועל הבגדים והשיעררק תמונות שלנובלעדיהיתווספו למאגרתמונות של ילדים שייוולדו לאחריםובני דודים שגדליםולכולנו יהיה בעיניים משהו שלא היה שם קודם.

1. מחוללת על החוף

מצאתי תמונות מהחגיגה שעשינו ביםכשהייתה בת 17. הן לא מספרות אפילו ברמז על השנה האיומה שעברה עליהלבושה בגופיה בצבע טורקיזמחזיקה בשתי ידיה צעיף לבן שנפרש ונכרך סביבההמצלמה מנציחה בוהק בהיר שעוטף ברוך את פניהנמשים וחיוך ורודהצבעים העליזים בולטים על רקע שמים שחורים של אחרי שקיעההיא מחבקת את אחיה בשתי ידיהציפורניה צבועות באדום מתריסמונחות על חזהו שרק לאחרונה התרחב כל כךנשענת עליורוקדת במעגל עם שלושת הבנותחברותיה הקרובותנותנת את עצמהמשתוללתצחוקה מתגלגלשערה הכתום מתבדר ברוחמחוללת על החוףמחבקתמחובקתלא מראה שכבר אזניטעו בה זרעי הפחד.

***

בקיץ הקודםכשמלאו לה 16, אבי נפטראחרי חודשים קצרים של כאב נוראמאזלא הצליחה לחזור לעצמההווסתשפסקה באותו יוםהשיער שהתחיל לנשורהחיפוש אחרי מקום שקט בבי"ס להתחבא מהשארלברוחרצתה להישאר בביתהתחלנו לרוץ למומחיםניסינו להבין מה קרההעוצמות שיתקו אותנואותהשלמה נשאר איתה ואני נסעתי לעבוד. חבריה המשיכו בחייהם. "זה משבר קטן וזה עוברקבעו המומחים "במשפחה כל כך אוהבתאנחנו לא רואים שום בעיה".

יומיים לפני שנפטר היה לנו רגעלי ולאביישבתי למרגלותיונשענת על מסעד הכורסא והרצפה הקשה תחתיראשי נוגע לא נוגע בכף ידורגע שבו ניסיתיבעדינותלברר אם הוא יודעאם ידע שאני מבינהשאני משחררתאם ידע שאני יודעת שהוא סובלשהחליט ללכתכי נגמרה הדרךיודעת שהוא נלחם הרבה והמחלה ממלאה את כולו ודי וזהו והוא הולך למקום אחרולמרות שאנחנו לא מדברים ולא מזכירים את הפרידההיא שםבלתי נתפסתכמו משהו שקשה לדמיין ברגע פסטורלי כזה של שקטשל כניסת שבתכשכולם בבית נחיםואנחנו מלחששים כשומרי סוד את שיחתנו האחרונהעל מה דיברנו במילים אני לא זוכרתאלא רק את מה שלא אמרתילא ידעתי אם הוא הבין על מה אני לא מדברתרק ידו שליטפה פתאום את שעריהמגע הרך שהיה מוזר כל כךשמעולם לא היה שם קודםהוא שאמר לי שלום.

גם את מה שיקרה אחר כך ידע – מאז שהיה בן 17 והלך אצל הצוענייה הזקנהקוראת העתידותהוא סיפר לי זאת זמן קצר לפני כןואנימזועזעתדחיתי את הפרשנות שנתן לנבואה. דחקתי אותה למגירת חלומות הזוועהכועסת שהעז לספר לילא מבינה כיצד חי עם הידיעהאולי לכן בלע את החייםחרד לאהוביוניסה להזהירדיבר בשפה שלא הבנוכשסיפר, ניסה להוכיח שהיא צדקהבאמת נולדו לו בנות והנה הוא נפרד מהעולם בן 67. והוא חייב להזהיר אותיאת יצחק שלולהתרחק מהעולה. "בנבואה השלישית" הוא אמר "היא חזתה לאחת מכן אסון".

***

השעה מאוחרתחייבת להספיק ולרדת למטבחלהכין משהו לאכולשלמה תיכף יגיע והמקרר ריקמכניסה את הכלים למדיחחותכת עגבניות ומלפפונים וגם חסה לסלט קטן. מרססת את המחבת בשמן ושוברת לתוכה ביציםמוציאה את הלחם הפרוס מהמקפיא ומערבבת קצת טחינה במים

השארת תגובה

מתויק תחת חיבורים וקומפוזיציות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s