מסע לשום מקום| ניבה גרינצווייג

< "בגוף ראשון", מפגש זכרון. טיוטה >

רציף באחת מתחנות הרכבת של דלהיאחד מתוך 20. קניתי כרטיס לגורקפורפעם ראשונה שנוסעת לבדטובלא ממש ראשונה אבל פעם ראשונה במחלקת סליפר רגילהכזו שהודים רגילים נוסעים בה ולא תיירים והודים עשירים (אלה מעדיפים את המחלקה הראשונהבאופן לא מפתיע). כבר חצי שנה בהודו אז תפסתי אומץ.

21:30 הרכבת אמורה לצאת ב22:00. אני מחפשת את הרציףיש המון רציפים והמון אנשיםגם בלילה מתבררמפלסת את דרכי בין האנשים על הגשר המחבר בין הרציפיםבלוח היה כתוב שהרכבת שלי יוצאת מרציף 12. אכן יש פה רכבתארוכהאבל אין עליה מספר.

Sir, is this the train to Gorakpur? אני שואלת אנשים ליד הרכבתזו לא שאלה נכונהכי התשובות שקבלתי זה כן ולא ואוליזו תנועת הראש ההודית הזו שאי אפשר להבין ממנה כלוםמחפשת כרטיסןאין אחד כזה מסביבבעצם אין לי מושג אם זו הרכבת או לאכנראה שגם לעומדים על הרציף אין מושג כי אף אחד לא ממש עולה עליה.

 

21:40 חזרתי ללוח הגדול בכניסה כדי לברר לגבי הרכבת לגורקפור ואז מתברר שיש עוד רכבת לגורקפור רק בשעה מאוחרת יותרהרכבת השניה יוצאת מרציף מספר 10. אני עולה במדרגותמפלסת דרכי בין ההודים לכיוון רציף 10.

21:45 הגעתיהמספר על הרכבת לא מתאים למספר שיש לי על הכרטיסאבל על הרכבת הזו יש אנשיםמעניין. Sir, is this the train to Gorakpur? אני שואלת מישהו על הרכבת והוא אומר Yes, והוא מדבר אנגלית טובה אז אולי אפשר לסמוך עליואני מראה לו את הכרטיס שלי והוא לא יודע לעזור עם עניין המספר של הרכבתירדתי מהרכבת ומולי חבורת שוטריםאני ניגשת אליהם עם הכרטיס ביד ושואלת אם זו הרכבתהם מנידים בראשם בתנועת הכןלא הידועה.

21:50 חזרתי לרציף 12 אולי שמו כבר את המספר על הרכבתלאאין מספר. Is this the train to Gorakpur? איזה הודי בורח ממני בעודי שואלת אותו את השאלההיאוש מתחיל להתהוות בבטני והלחץ בראשי מתגבריש לי עשר דקות להבין איפה הרכבת שלי!

21:55 חזרתי לרציף 10, עדיף רכבת עם מספר ואנשים שמדברים אנגלית מכזו ללא מספר ועם הודים לא ברוריםאני סחוטהמזיעה והתיק כבד לי למרות שאין בו הרבהלחץאני ממש בלחץהם צוחקים עליכל ההודים האלהמה חשבתי לעצמי לנסוע לבד לגבול עם נפאלמה חשבתי לעצמי לקחת רכבת לילה לבד לחור בשום מקום ועוד במחלקת סליפר רגילההיאוש כבר פה והוא מתרחב לו בנינוחות בבטני ובמתחיל לטפס לבית החזהשוב ניגשת לשוטרים (או אולי הם סדרניםלא ברור) Sir, is this my train to Gorakpur? אני מראה להם את הכרטיס שובופתאום אחד מהם מדבר אנגלית ועונה, No it's not. לא יכלת להגיד את זה לפני 10 דקות? So where is my train? אני שואלת בתקוה מהולה ביאושהוא מצביע לכיוון רציף 12 עם המוט שלו ואומר Just passing. ואני רואה את הרכבת נוסעת בשלווה מתוך התחנה

זהואני פורצת בבכיאין לי מושג מה לעשות עכשיואני בוכה ובוכה ובוכה ובוכהבוכה כאילו נטשו אותי לבדבוכה וכולי רטובה מזיעה ודמעותמה אני אעשה עכשיומה אעשהאני לבד לגמרי לבד.

השארת תגובה

מתויק תחת בגוף ראשון, מפגש זיכרון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s