חדר עבודה | איריס סורוקר

< "בגוף ראשון", מפגש יומיום. טיוטה >

כשהכנסנו את הרהיטים אל חדר העבודההעמדנו תחילה את שני שולחנות העבודה האישיים שלנו האחד בצמוד לשנישנשב זה מול זהסביב אותו שולחןכמו פעםכאשר גרנו ברחוב משה דיין בירושליםולמדנו באוניברסיטה העבריתסטודנטיםאז השתמשנו בשולחן עץ מרובע וגדול ששאלנואו שאולי קיבלנו במתנהמסבא אייזיק וסבתא בתיהלא היו לשולחן ההוא מגירות או קישוטים מיוחדיםאך הוא בלט בחדר בנוכחותו הכבדה והכההמשדר סביבו סמכות ויציבות על ארבעת רגליו העבותמושך אותנו להתיישב לצידו.

 עתה היו אלה שני שולחנות תאומים מפורמייקה בהירהמאלה שקונים בחנויות להרכבה עצמיתעם רגלי מתכת כסופותהצמדתם האחד לשני לא יצרה שלם חדשוהותירה כל שולחן במשמעותו התפקודיתהחלטנואם כןלסדר את השולחנות בכיוונים אחריםבלי מגע ביניהםהשולחן שלו הוצמד אל הקיר המערבימתחת לשני חלונות העץ המשקיפים אל הרחובהשולחן שלי הוצמד אל הקיר האנכימותיר נישה ביניהם בפינת החדרשם העמדנו מדפסת ודפיםמעל שולחני תליתי את המדף הכחול עם ציורי הדגים שרכשתי בנחלת בנימיןבשוטטות של יום שישימדף לא גדולהמכיל דברים רביםאבי חייך אלי מהמדף הזהבמשקפי מתכת מוזהבת ובסוודר כחול כההכבר אז לא היה בריאסיווני ציירה לי ציור לאמאילדה עם תלתלים חומים ועיניים כחולותשני כתמים מתאדמים בלחייםבקווים ילדותיים של עפרון החוזרים ומתעגלים אל תוך עצמםגם גליל נייר טואלט ובקבוק מים מיקמתי על המדף הכחול.

אני יושבת ליד שולחן העבודה שלימתחת למדף הכחולוכותבתהדואר האלקטרוני מצפצף פתאוםמסמן לי שהתקבלה הודעה חדשהאני עוברת למסך ההודעותופותחת את ההודעהזווית עיני השמאלית נמשכת אל נצנוץ קטן של אור שהבהיק לפתע מבעד לחלוןמביא אלי את הרחובעלים גדולים ורחבים של דקל בגינתו של השכן ממולאני שומעת את השכן אומר לגנן שהיום הוא לא יום הפינויושייקח את הגזם איתושקט ברחוב הקטןמרחוק אני שומעת קולות של ילדים משחקים בחצר של גןזוהי השעה שבה מוציאים אותם אל לחצראני לא רואה את הילדיםרק שומעת את קולותיהםבליל של קריאותדשדוש רגלייםילדה (או ילד?) בוכהאני מדמיינת ילדים קטנים רצים בין ארגז החול לצעצועי הגינהרואה את הילדה שהגיעה היום לגן בשמלה כתומה עם שרוולים פרחונייםמעל גרביונים ארוכיםשלא יהיה לה קראני מסיבה את מבטי ימינהאל המבואה הנפרשת מעבר לדלת חדר העבודהבפינה ממוליהחדר של סיווני סגור.התווכחנו הבקרכעסתיגם היא כעסההיא בכתה קצתוגם אניהחדר שלה סגור.

 אני מעיינת בדואר אלקטרוני שהגיע זה עתההעורך שלח אלי גרסה סופית ואחרונה בהחלט של המאמרוהוא מאוד מבקש שאעבור עליה בפעם האחרונה ואאשר לו עוד היוםעלי לוודא שהערות השוליים סדורותעלי לתקן תיקונים אחרוניםעלי לעשות זאת עתהאני שולחת את הקובץ ב"העברלשירלישתתחיל את העבודה תיכף ומידהרי זה דחוףאני חושבת לטפל עתה בחשבונות החשמל והמים הניתנים לתשלום באינטרנטאך נמשכת לקרוא את המאמרהאם הוא יענייןאו שיגידו שאין בו שום חידושומדוע אישרו אותו לפרסוםאני שומעת עכשיו שמישהו הדליק את הטלוויזיה למטהסיווןמבט ימינה אל המבואהדלת חדרה פתוחה עתהאני לוקחת נשימה עמוקהאני מחזירה את מבטי למחשבפותחת את קובץ המאמר וקוראתקשה לי להתרכז משום מהמבטי נודד עתה אל השולחן של רפימתחת לערימה של ספרים ועיתוניםמגזין של טיים וקופסת מהדקיםאני רואה את הדיסק של אהוד בנאי, "ממשיך לנסוע". אני מסתכלת על עטיפת הדיסק וחושבת שזהו שם מאוד יפהמשום שהוא "ממשיך". וגם משום שהוא "נוסע". אני מחזירה את מבטי אל מסך המחשבצעדים עולים במדרגותסיווני נכנסת לחדרה וסוגרת את הדלתאני כותבת עתהאני כותבתאני יודעת שאנחנו ממשיכות ונוסעות

השארת תגובה

מתויק תחת בגוף ראשון, מפגש יומיום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s