ארכיון רשומות מאת: Adi Sorek

אודות Adi Sorek

סופרת 

ערב סיום חגיגי של סדנת "כתיבה ברצף" והשקת הלקסיקון הקבוצתי "מילים, חפצים ומצבי רוח"

[הודעה]

יום ד',  31 ביולי, בשעה 19:00, סיפור פשוט – שבזי 36 נווה צדק

שלום חברות וחברים יקרות/ים, אני שמחה להזמין לערב הסיום החגיגי של סדנת "חיבורים וקומפוזיציות – כתיבה ברצף" בהנחייתי, שהתקיימה בחנות הספרים "סיפור פשוט" וארכה כשנה וחצי. בערב גם יושק הלקסיקון הקבוצתי שנוצר במהלך הסדנה.

הלקסיקון "מילים, חפצים ומצבי רוח" שנוצר בידי משתתפי הסדנה הוא מרקם מרתק ומרגש של הרהור, זיכרון, עיבוד ומחשבה פואטיים. זו הייתה הזדמנות מיוחדת ללוות כותבות בדרכן שלהן ללקסיקון ובשיטוט של כל אחת באלף-בית. כל אחת ועולמה, כל אחת ומרקם חיים אחר שהיא יצקה לתוך ה"ערכים" האישיים.

20130714_135226

 זה לצד זה נכרכו התמודדות עם אבדן, פלאן של לידות, פרדות וזכרונות, מבט ברגעים חולפים שנחרטו, או בכאלו שהיו נשכחים מלב אלמלי היו נכתבים. אימוץ, חזרה בשאלה, מוות, התאבדות, הורות, ניצולוּת, התמודדות עם הזדקנות עצמית, עם הזדקנות של הורים, תיאורם של נעורים שאך עתה היו קרובים, רגעים קטנים של אושר והכרה. אלו חלק מן העניינים שעולים בלקסיקונים השונים ועם זאת המהדהדים זה אל זה.
עוד על כך, וכמובן את הטקסטים עצמם של משתתפי הסדנה, ניתן למצוא בלקסיקון.

הלקסיקון מופיע בבלוג משלו:  מילים, חפצים ומצבי רוח >>

דף ה"אודות" מתאר את תהליך העבודה ומסביר על מבנה הלקסיקון, מומלץ לבקר בו:  אודות >>

ערב הקריאה יתקיים ביום ד' ה- 31 ביולי, בשעה 19:00, סיפור פשוט – שבזי 36 נווה צדק
הכניסה חופשית, הנכןם מוזמנות ומוזמנים, יהיה נהדר להתראות.

לשאלות ובכלל, ניתן לפנות אלי בכתובת הדוא"ל שלי או דרך הקישור כאן >>

השארת תגובה

מתויק תחת חיבורים וקומפוזיציות, לקסיקון קבוצתי - חיבורים וקומפוזיציות

"חיבורים וקומפוזיציות", יצירת גוף עבודה וכתיבה מתמשכת

[סדנת המשך ל"בגוף ראשון"]

טקסט הולך ונכתב, מצטבר, כיצד נותנים לו להתהוות? כיצד נעים בין הזרימה הבלתי ניתנת לאחיזה של היצירה לבין ארגונה, חיבוריה, עמידתה? כיצד מקבלים תנופה? הסדנה "חיבורים וקומפוזיציות" תאפשר לפתח את מהלך הכתיבה שהחל ב"בגוף ראשון – סדנה לפרוזה אוטוביוגרפית" ולהעניק לו אורך נשימה – אם בדמות טקסט אחד שילך ויתפתח ואם בדמות מספר טקסטים שיצרו מחזור. להמשיך לקרוא

סגור לתגובות על "חיבורים וקומפוזיציות", יצירת גוף עבודה וכתיבה מתמשכת

מתויק תחת חיבורים וקומפוזיציות

דבר איתי על אהבה | נטאלי בן דוד

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

זכרון ילדות 1: תינוקת בלול לבן מרושת כולו בצורה לולינית. התינוקת יושבת בוהה, כפופה ומזיזה את ראשה קדימה ואחורה. הבית קטן אך היא רואה אותו גבוה מעליה, מרוחק מרצפת הלול. היא שוב מתנדנדת בלול המרושת. מתנדנדת עד כדי יאוש. היא יושבת כפופה כמעט נירדמת. מחנק. בכי. מחנק ושוב בכי שנעצר. היא נרדמת. עייפות מרה נחה בגופה הקטן. אין אף אחד בחדר הסלון. החדר קר אך היא אינה חשה בקור אלא באימת הבדידות, אימת הנשימה הכבדה. להמשיך לקרוא

3 תגובות

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

סוכריות | דבי

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

בשביעי של פסח, בעודו מתלבש כדי ללכת אל בית הכנסת, החזיר אבי את נשמתו לבורא. הרופאים ניסו להחזיק בה עוד יומיים אך היא, עקשנית כדרכה, החליטה בפעם הזו שמספיק. בפעם הקודמת כשעזבה ליומיים, בעיצומו של יום הכיפורים, חזרה מבולבלת לזמן מה. בימי הבילבול שאל  אותי אבי שוב ושוב "איפה דבורה הקטנה?" ואני עניתי פעם אחר פעם בחיוך: "גם אני לא יודעת איפה היא, אבא". להמשיך לקרוא

תגובה אחת

מתויק תחת היפוכי בדיה, מפגשי עריכה; לקראת סיום

חייו הקצרים של הנייר | ציפי גוריון

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

זה היה היום הראשון בתיכון והילדה היחידה שהכרתי בכיתה הייתה תערובת גדולה של זכרונות ילדות שעוד לא הצלחתי להחליט אם הם טובים או לא. היום אני קובעת בלי היסוס: לא. כנרת ואסתר  הציגו את עצמן. חשבתי שכנרת זה שם יפה ושאני רוצה להיות חברה שלה. אסתר נראתה לי חכמה ומסתורית, שירה הציגה את עצמה ומשהו בנמשים ובבגדים נטולי המאמץ שלה, שאחר כך גיליתי שאמא שלה הייתה קונה בשוק, גרמו לי לרצות להיות חברה שלה גם. כנראה העניין היה הדדי ויחד הפכנו לחבורה. היינו המוזרות של השכבה וזה היה ממש בסדר מצידנו. כשהייתה שעה חופשית תפסנו טרמפים לאפרת והעברנו אותה בבית של אסתר או בבית של שירה. להמשיך לקרוא

השארת תגובה

מתויק תחת מפגש מכתב/יומן, מפגשי עריכה; לקראת סיום

התחלה וסוף | נורית רון

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

התא הראשון שלי נוצר בפריס. כמעט שאין בכך ספק. כל החישובים מעידים שבירח הדבש, בשבועיים שחילקו בין פריס ולונדון, במלון ההוא ליד כיכר הבסטיליה או יתכן בזה שקרוב להייד פארק, שם התחילה ההתחלקות הראשונה של תאי. התחלקות אופטימית, מלאת הבטחה לחיים שלמים. התגלתי רק כשחזרנו הביתה. כשכבר התחיל תרגיל המילואים בנגב. ושם, על הר חריף, כשנסעה לבקר, סיפרה לו והם שמחו נורא, התרגשות נפלאה של פעם ראשונה. כבר מההתחלה היה חשוב להמשיך בשגרה. הרי הריון זאת לא מחלה. היריון זאת בריאות ושמחה ואפשר לטייל עם חברים ולישון בשטח, בעין עבדת, ולטפס על הר בוקר ויש כוח ואהבה. אבל אז, משהו כנראה קרה. להמשיך לקרוא

תגובה אחת

מתויק תחת בגוף ראשון, מפגשי עריכה; לקראת סיום

הפגישה | מאירה וייס

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

נכנסתי אל הבית. אינני זוכרת אם היא ליוותה אותי פנימה או שפגשתי בה בתוך המבנה הריק מאנשים, רחב המימדים. היא נתנה לי יד בטבעיות – ילדה כבת שלוש, סרט בשערה מלא התלתלים, לבושה בשמלה לבנה עם כיווצים בחזה.

הריח. זה הדבר הראשון שהבחנתי בו. אינני אוהבת אותו. הילדה שואפת את האוויר, נחיריה נפתחים, היא נושמת את הניחוח המיוחד ועוצמת עיניים.

מולנו ספריה גדולה עשויה עץ, שמדפיה עמוסי ספרים וקישוטים. הילדה עוברת בעיניה, לאיטה, מפרט לפרט. אני  ממהרת. רוצה לגמור הכל עוד היום, מנסה לסקור באחת מה לזרוק, מה להעביר לצדקה, ומה לקחת אבל הילדה מושכת לאחור. להמשיך לקרוא

השארת תגובה

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

שעה יקרה | דרורה דקל

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

השמש מגנטה אותי החוצה, אורה ביום החורפי הזה הוא מהיפים שידעתי.

מרפסת קדמית, חצר, גינה, שתי ערוגות של ירקות. הצוואר נמתח אליה, אל השמש המפתה. אצא לסיבוב מדרכות קצר לחמם את גופי. הגינה מכוסה בעלי שלכת, תערובת של עלי אגוז, תות, אזדרכת, קצת עלי דולב, ופיטנה. החום על גווניו נמתח כשטיח סמיך. איך אלך אם צריך בכלל לאסוף את השפע המעצבן של עלי השלכת? הכי מרגיז הוא שטיח העלים שמכסה את ערוגות הירקות. אולי בכל זאת אכנס הביתה? אתחיל לכתוב? אחר כך אצטער על הזמן שנגזל. להמשיך לקרוא

תגובה אחת

מתויק תחת מפגש יומיום, מפגשי עריכה; לקראת סיום

סיפורים ממסע אחרון | רות איל

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

יום שישי, גן ציבורי, לאציו. שבילים בהירים בין דשאים, עצים, שיחים ופרחים בצבעים מרהיבים. בכל מקום ניצבים פסלים. אנחנו עוברים מאחד לשני. הם מאד מרשימים ואני הולכת סביבם, כדי לראותם מכל זוית. חלקם קטנים, חלקם ענקיים, כולם מציגים בצורה זו או אחרת דמויות אנוש; האוירה רגועה, שקט של בין ערביים. שומר ניגש אלינו ומסביר דבר-מה בתנועות ידיים. אנחנו לא מבינים והוא מצביע לעבר שלט שעליו כתוב בכמה שפות כי יש לעזוב את הגן לפני סגירת השער. הגיעה השעה. הוא מחייך בסמכותיות. לא ניתן לבקש הארכה. אנחנו עוזבים את המקום.

לאן הולכים הפסלים לאחר שסוגרים את הגן והחושך יורד? להמשיך לקרוא

תגובה אחת

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

רקפות | יהודית אשד

  < בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >                                                                                 

                                                                                     מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ

                                                                                     שיר השירים ח, ה

רקפות

בכל שנה, לקראת טקס האזכרה בסוף הסתיו, אני מנסה רקפות; תמיד בוחרת לבנות, זקופות. הראש שלהן מכופף מההתחלה, מרגע לידתן. איך הן עושות את זה, גם וגם?

בדרך כלל אינני מצליחה להחזיק אותן בחיים; או משום שלמרות ההחלטות לקיים תורנות השקייה בין כולם, זה לא קורה בסופו של דבר – הרי כולם כל כך עסוקים ואין פנייה לבית הקברות מהצד של כביש גהה – או משום שהרב של בית הקברות לא מאשר לחבר מחשב השקייה. אמא חושבת שצריך להיות פרקטיים ומציעה קקטוסים, אבל קקטוסים אני שונאת להמשיך לקרוא

4 תגובות

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום