< בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >
זה היה היום הראשון בתיכון והילדה היחידה שהכרתי בכיתה הייתה תערובת גדולה של זכרונות ילדות שעוד לא הצלחתי להחליט אם הם טובים או לא. היום אני קובעת בלי היסוס: לא. כנרת ואסתר הציגו את עצמן. חשבתי שכנרת זה שם יפה ושאני רוצה להיות חברה שלה. אסתר נראתה לי חכמה ומסתורית, שירה הציגה את עצמה ומשהו בנמשים ובבגדים נטולי המאמץ שלה, שאחר כך גיליתי שאמא שלה הייתה קונה בשוק, גרמו לי לרצות להיות חברה שלה גם. כנראה העניין היה הדדי ויחד הפכנו לחבורה. היינו המוזרות של השכבה וזה היה ממש בסדר מצידנו. כשהייתה שעה חופשית תפסנו טרמפים לאפרת והעברנו אותה בבית של אסתר או בבית של שירה. להמשיך לקרוא
הסדנה – מרחב כתיבה 