קטגוריה: מפגשי עריכה; לקראת סיום

סיפורים ממסע אחרון | רות איל

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

יום שישי, גן ציבורי, לאציו. שבילים בהירים בין דשאים, עצים, שיחים ופרחים בצבעים מרהיבים. בכל מקום ניצבים פסלים. אנחנו עוברים מאחד לשני. הם מאד מרשימים ואני הולכת סביבם, כדי לראותם מכל זוית. חלקם קטנים, חלקם ענקיים, כולם מציגים בצורה זו או אחרת דמויות אנוש; האוירה רגועה, שקט של בין ערביים. שומר ניגש אלינו ומסביר דבר-מה בתנועות ידיים. אנחנו לא מבינים והוא מצביע לעבר שלט שעליו כתוב בכמה שפות כי יש לעזוב את הגן לפני סגירת השער. הגיעה השעה. הוא מחייך בסמכותיות. לא ניתן לבקש הארכה. אנחנו עוזבים את המקום.

לאן הולכים הפסלים לאחר שסוגרים את הגן והחושך יורד? להמשיך לקרוא

תגובה אחת

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

רקפות | יהודית אשד

  < בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >                                                                                 

                                                                                     מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ

                                                                                     שיר השירים ח, ה

רקפות

בכל שנה, לקראת טקס האזכרה בסוף הסתיו, אני מנסה רקפות; תמיד בוחרת לבנות, זקופות. הראש שלהן מכופף מההתחלה, מרגע לידתן. איך הן עושות את זה, גם וגם?

בדרך כלל אינני מצליחה להחזיק אותן בחיים; או משום שלמרות ההחלטות לקיים תורנות השקייה בין כולם, זה לא קורה בסופו של דבר – הרי כולם כל כך עסוקים ואין פנייה לבית הקברות מהצד של כביש גהה – או משום שהרב של בית הקברות לא מאשר לחבר מחשב השקייה. אמא חושבת שצריך להיות פרקטיים ומציעה קקטוסים, אבל קקטוסים אני שונאת להמשיך לקרוא

4 תגובות

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

מדרגות שפינוזה | גילה זמיר

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >

מישהו החליט לקרוא לרחובות בשם כלשהו מסיבה כלשהי. אולי כשמישהו נעשה חשוב דיו כדי שיקראו רחוב על שמו,  קראו רחוב על שמו וכך קרה שקראו לרחוב שבו אני גרה רחוב מונטיפיורי. רחוב מונטיפיורי נמצא בכמה ערים; כפי הנראה הוא חשוב למדי. בחיפה הרחוב ניצב על חזיתו הצפונית של ההר,  מקביל לקו הים במקום שבו הר הכרמל מטפס למרכז הכרמל,  מרוחק מקו החוף ורחוק גם מקו הרכס, מסתופף בצלו של בית חולים שקראו לו פעם רוטשילד,  שכן של וינגייט וגולומב.  בחלקו העליון נחתך הרחוב בגרם מדרגות הקרוי על שמו של ברוך שפינוזה וזה פוגש בחלקו התחתון את הרחוב על שם הלורד בלפור.

 יצאתי אל הרחוב ולאחר מספר צעדים פניתי אל מדרגות שפינוזה, אל מסתוריותן, אל ההפתעות שהן טומנות להמשיך לקרוא

4 תגובות

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

דובים | רחל

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה >


דובון קטן לבן שסרט חום כרוך סביב לצווארו ואזניו העגולות טובות לב. אותו דובון שבני קיבל כמתנת ברית-מילה מחברה, בגיל 8 ימים.

כשרק נפגשנו אהבתי את מבנה פניו העגולות, בעלות הלחיים המלאות, הילדותיות. עיניו השחורות והכתם מתחת לחיו השמאלית שיוו לו מראה של דובי פגוע ופצוע, ונגעו ללבי. להמשיך לקרוא

השארת תגובה

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

אהבה אבודה | מיכל

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה. קטע מעבודה בתהליך > 

בתיבת הדואר האלקטרוני הראשונה והישנה שלי שעדיין נמצאת בשימוש יומיומי יש תיקיה המוקדשת כולה לאופיר בלבד. לא קראתי את מכתביו כבר שנים אבל לעולם לא אמחק אותם. אלה המכתבים היפים ביותר שנכתבו לי. הארוכים ביותר, האישיים והרגישים ביותר, הכי חסרי אגו גברי.

שוב עבר המון זמן
אבל עכשיו יש לי זמן להקדיש רק לך.
אני לבד בבית. נותרתי לבדי עם העוגה בתנור.
אני אפסיק מדי פעם כדי לגשת לבדוק מה שלומה אבל את לא תרגישי בכלל. להמשיך לקרוא

השארת תגובה

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

פנימה | י"ר

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; לקראת סיום הסדנה > 

רחבה שטופת שמש, שמשיות פזורות כמו ליליות מים, גדר וורדים עם ראשים מרהיבים בסגול, ורוד ואפרסק  –  הם שפיתוני והתיישבתי.

זוג יונקי דבש צולל אל בין עלי הכותרת המלכותיים ובמשק כנפיהם מפזר שובל ריחני. חתול לבן מתחכך ברגלי שולחנות ויושבים. יש שמדליקים סיגריה  ומצויים תחת הילת עשן מיתמר. אחד מבאי המקום מרים ראש מול מסך מחשב, החתול מנסה להתיידד להמשיך לקרוא

השארת תגובה

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום

רשימות בטרם עזיבה | ארכנה

בגוף ראשון – טקסט לאחר עריכה פרטנית; קטע מתוך סיפור בתהליך עבודה > 

בפרק זה יסופר על יום הולדת שש של ילדה אחת בלונדון והמתנה שקיבלה באותו היום, מחלת עור טורדנית והמאמצים לרפאה, מוות של חבר לא קרוב, מכתב שנכתב למנהל תיכון על האכזבה ממערכת החינוך וזיכרון עתידי המתרחש בארץ רחוקה.

בבוקר יום הולדתי נכנס אבא לחדר ואמר שהיום אלך עם מינה שתקנה לי מתנות. התעצבתי בלבי, אהבתי את ההפתעות שאבא הכין לי בכל שנה, כמו הפטיפון הקטן עם התקליטים השחורים שקיבלתי לגיל חמש. בכל זאת לבשתי את השמלה האהובה עלי, מעיל וכפפות וחיכיתי. מינה הגיעה והתלחשה עם אבא בחדר השני לפני שיצאנו לדרך. להמשיך לקרוא

תגובה אחת

מתויק תחת מפגשי עריכה; לקראת סיום