< מתוך לקסיקון קבוצתי בתהליך; חיבורים וקומפוזיציות, כתיבה ברצף >
צוללת אל תוך תיקיות התמונות, כדי להכין את אלבום הזיכרון שלה לדפוס. כבר כמה חודשים שאני מתכננת את ההפקה הזאת, אפילו שילמתי מראש עבור שובר הנחה במבצע, שהציע תוכנה מיוחדת לשיבוץ זיכרונות. התקנת התוכנה לא הצליחה. התקשרתי לתמיכה. הם דווקא עוזרים לי ומרגיעים שאפשר לשלוח עדיין להדפסה, האריכו את המבצע. התחלתי להירגע. מחליטה לשפוך את כל התמונות שבחרתי לתיקייה חדשה. מתרגלת לתוכנה.
התמונות מהים כשחגגה יום הולדת 17, לא מספרות אפילו ברמז על השנה האיומה שעברה. לבושה גופיה בצבע טורקיז, מחזיקה בשתי ידיה צעיף לבן, והוא מתבדר ברוח, נכרך סביב שערה הכתום. המצלמה מנציחה בוהק בהיר, עוטף ברוך את פניה, נמשים וחיוך ורוד. הצבעים העליזים, בולטים על רקע שמים שחורים של אחרי שקיעה. היא מחבקת את אחיה בשתי ידיה, ציפורניה צבועות באדום מתריס, מונחות על חזהו שרק לאחרונה התרחב כל כך, נשענת עליו. רוקדת במעגל עם שלושת חברותיה הקרובות. נותנת את עצמה, משתוללת, צחוקה מתגלגל, שערה הארוך מתבדר ברוח, מחוללת על החוף. מחבקת, מחובקת, לא מראה שכבר אז, ניטעו בה זרעים של פחד.
פתאום כבר חושך בחוץ, ואצבעותיי משדרות מצוקה, מספרות את הזמן שבו קפאו באותה תנוחה. המוח מנסה להבין שככה היא תישאר לתמיד, באותן תמונות מוכרות ולא יהיו עוד חדשות והגיל לא יופיע על הפנים ועל הבגדים והשיער הארוך. ורק תמונות שלנו, בלעדיה, יתווספו למאגר. ותמונות של ילדים שייוולדו לאחרים, ובני הדודים שהולכים וגדלים. ולכולנו יהיה בעיניים משהו שלא היה שם קודם.
הסדנה – מרחב כתיבה 