הכניסה לגיהנום | ארכנה

< "בגוף ראשון", מפגש יומיום; תיאור מקום בזמן אמת. טיוטה >

לקראת הצהריים היה מגרש החנייה שליד בית העלמין הומה אדם. המגרש שעד לא מזמן היה מגרש כורכר פשוט זופת ושודרג לאחרונה.  איים של ירק מפרידים בין השורות וקוים ברורים מסמנים את מקומות החנייה הרבים. עתה היו רוב המקומות מאוכלסים ברכבי ארבע על ארבע של חברי המנוח, מכוניות קטנות יותר אך משובחות לא פחות של חברי אשתו בנפרד  וטרקטורונים ומכוניות צבעוניות אופנתיות של חברי הבנים.

קבוצות קטנות יוצאות מכלי הרכב, מתחבקות ומתנשקות בעליצות אחת עם רעותה ופוסעות יחדיו לתוך בית העלמין. הנה אשת ראש המועצה שהיא חברת המשפחה מהדרגה הראשונה מרחפת כפרפר בין הקבוצות, לוחשת על אוזנן את נסיבות המקרה.הנה המתעכבים ליד השער, מסיימים שיחת טלפון, תוך נפנוף או הנהון לחבר שהגיע. הנה הממשיכים בשיחת הטלפון עד המקום בו ניצב הארון. הנה ראש המועצה סוגר עניינים שבטיפול עם תושביו תוך טפיחה על כתף זו ואחרת. הנה העיתונאי מחובק עם איש הנדלן, מקשיב לסקופ שלא לציטוט. הנה בתיה שהתאלמנה לפני שנתיים מספרת לשושי על השיפוצים האחרונים בביתה.

המשפחה יושבת מחובקת, בודדה ביגונה. האורחים עוטים לרגע ארשת נוגה על פניהם כשהם ניגשים ללחיצת יד, חיבוק ארוך או נשיקה על הלחי, הכול לפי רמת הקרבה ומזג המנחם. אחר כך נפנים להמשיך את שהופסק או לחפש יעדים חדשים בקהל.

מסע ההלוויה מגיע אל פי בור הקבר. זעקות שבר נשמעות מכיוון המשפחה. הצופים מנמיכים את מפלס קולם. הבן הצעיר, מקריא בקול חנוק מכתב לאבא. יש המזילים דמעה עמו ויש הממשיכים בלהגם, אטומים למתרחש. שותף לעסקיו של המנוח מקריא דברי הספד. רחש עובר בין המתכנסים. ראשוני העוזבים שמים פעמיהם בגניבה אל שער היציאה, מכשיר הטלפון כבר צמוד לאזנם. אחרי דקות מספר, מסתדרים הנותרים בשתי שורות, עושים דרכם בין הגינות הקטנות העוטפות את הקברים בחלקה החדשה. לכל אחד אבן קטנה ביד ומשפט ניחומין לבני המשפחה.

במגרש החניה שוב המולה. העולים לרכביהם מבטיחים האחד לשני להיפגש לפני ההלוויה הבאה.

***

למחרת בבוקר מגרש החנייה ריק. בפתח בית העלמין משאית של גריוולד גזית ובנו בע"מ ושני פועלים . החלקה הקדמית היא של הקברים החדשים. כמו בין בתי יישובנו כך גם בבית הקברות, ככל שהקברטרי כך הוא מושקע, בגודל, בחומר, בראווה ובטיפוח. אין קבר שידמה לרעהו בחלקה החדשה. השמיים הם הגבול ליצירתיות.

הנה קבר סלע פראי, סביבו גינת פרחי עונה צבעוניים וקקטוסים ומעליו לוח פרספקס ועליו כתוב:

גדול כמו העולם

טוב כמו יום של שמחה

טהור כמו שמי התכלת מעל

זה אהובנו אתה

חבל שאתה כה רחוק

וכמו בעת תבוסה

אנו מלאי תוגה

מבכים את אובדנך

הנה קבר גדול מפוסל מאבן ירושלמית, במרכזו דמות ברונזה, ידיה פרושות אל על, סביבו גינת קני סוף ופרחי גן עדן . על לוח שיש כתוב:

יחידה ומיוחדת

נשמה ענקית

דוגמא ומופת

אדם

מבריקה, כשרונית

חדשנית ומקורית

חכמה ואצילה

רופאת רזי הנפש

דמות חינוכית וערכית

רבת הישגים ומעש

השארת חותמך בכל

חסרים אותך תמיד

ואוהבים עד כלות

אני מתקדמת לחלקת הוותיקים. כאן הקברים די דומים אחד לשני. אבן לבנה, כיתוב שחור, שם, תאריכי לידה ומוות, לפעמים ת.נ.צ.ב.ה, לפעמים לזכר משפחתו שנספתה בשואה. הברושים זקופים, שדות המושב הסמוך ניבטים מעבר לגדר וריח האדמה החרושה באוויר.

השארת תגובה

מתויק תחת מפגש יומיום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s