הבובה | דרורה דקל

 < חיבורים וקומפוזיציות, התנסות בכתיבה רציפה; טיוטה >

אמא הבטיחה לי שביום הולדתי נסע לתקן את ראש הבובה בבית חולים של בובות. את הבובה הביא אבא כשחזר מלימודיו באמריקה, נסע כשהייתי בת כמה חדשים, וחזר אחרי כשנתיים. לא רציתי את הזר הזה, אבל את הבובה אהבתי.

מחכה לי גם הפתעה, כי היום יש לי יום הולדת.

ברחוב הרצל בחיפה, עומדת קונדיטוריה "ענקית"!

נכנסנו…

"את יכולה לבחור כמה עוגות שתרצי, וגם כמה כדורי גלידה שתרצי". התגשם לי חלום! אני רוצה לגור בתוך קונדיטוריה.

"אולי תסתפקי במה שלקחת בינתיים? אחר כך תוכלי לבחור עוד". אני מכינה מיד את הצלחת השנייה ומוסיפה קרם ירוק, קרם ורוד וגם קרם שוקולד וסוכריות קטנטנות צבעוניות וקצפת לבנה וקצפת ורודה גם, וכדור בצבע פיסטוק ובננה וניל ושוקולד. והכי מתוק, הכדור הורוד. "אולי זה לא ייגמר לעולם?"

 אני יושבת על כסא ברזל ורגליי מתנדנדות באוויר. תוך כדי תנועתן מעלה מטהאני ממריאה… אולי אוותר עליהןבאוויר לא צריך רגלייםרגליים הן הרבה כאברגליים קטנות הולכות בנעליים פרומות ספוגות שלג בצעדת המוותאני יכולה לקרוא את הסיפור שלהן דרך החריצים, את התהומות דרך האצבעותלשייט בעבר בתוך נוזלי בצקות.

אולי אלך הפוךרגליים למעלה וראש למטהומה עושה כאן הצלמהלך לו מעדנות קרוב לכתפי?

אם אציץ אמצא את עצמי בתוך מבוךאצטרך לנוע בתוכו לאטלאטכי המעידה מחכה לי בכל זווית משתנה.

דינמאסהידיים עייפותהרגליים נחתו שוב על האדמההראש עלה מעלהעל אף הסחרחורתתפשה אותו מן ערגה שכזועד שלא נותרה שום אפשרות אחרת אלא לעלותידעתישוב מציפות אותי המחשבותלא נשרה אף אחת כשהיו למטה.

 לועסת, מתלקקת, מתלכלכת ומחייכת.

אמא מבסוטה, זה לא קורה הרבה. באוטובוס המקרטע בירידות לטבעון, האוטובוס עצר, הקאתי את נשמתי. אמא חייכה ולא נבהלה, כנראה תכננה מראש ללמד אותי לקח על משיכתי הרבה לממתקים.

היא לא יודעת שעד היום אני מוכנה לחזור לקונדיטוריה ולגור בה.

השארת תגובה

מתויק תחת חיבורים וקומפוזיציות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s