רחבת סוזן דלל לבשה שחור | רות בן ישראל

< "בגוף ראשון", מפגש יומיום; עבודה עם מילת נושא "שחור". טיוטה >

יום רביעי שעה 12:00

אני יושבת על מרצפת המפלס העליון של רחבת סוזן דלל. צעיף שחור מכסה על רעמת שערי, נעלי עקב לרגלי וכתונת פסים בעלי גוון שחור מכסה על גופי. שכחתי את משקפי השמש בבית. השמש מלהטת ולרגע נעשה לי שחור בעיניים. ברוך השם, די השחור כבר חלף. עצי הדר מלבלבים פזורים על פני הרחבה מסביבי, מזכרת מימים עברו עת פרדס היה נטוע שם. אני מנסה להיזכר איך נראה היה המקום באותם זמנים ולא מצליחה. יש לי חור שחור בזיכרון. נווה צדק של פעם נעלמה ואיננה.

עצי ההדר מוקפים בתעלות רבועות וצרות, מרוצפות בחרסינה ירקרקה. מים זכים מבעבעים בתעלות וסוחפים איתם ספיחים של לכלוך שחור ומבאס. גזעי העצים סוידו זה מכבר בלבן. שמש הצהרים הבוהקת מבליטה את לובן הגזעים ואת הירוק של עלוות העלים. צל שחור שמטילים העצים טבוע על רצפת הכיכר. ליד אחד העצים יושב ילד קטן. כובעו שנשמט חשף שער שחור ומתולתל. עיניו הכחולות מקיימות דו-שיח עם חרסינת התעלות הירקרקה הנשקפת מבעד למים. הילד לובש מכנסים כחולים שסרט שחור חוצה אותם לרוחבם ומשמש במקום חגורה. חולצה פרחונית בעלת צווארון עגול ממשיכה לחשוף לשמש את צווארו השזוף שהפך כבר כמעט שחור. ברגלים יחפות משקשק הילד בתעלת המים ומלקק גביע גלידה שהוא מחזיק חזק בשתי ידיו. הילד צוהל מהנאה ואחרי כל ליקוק הוא מלמל בקול: "זה טעים". לידו ניצבת אימו נעלי עקב מבליטות את רגליה הדקיקות, שמשייה צבעונית בידה ותרמיל שחור תולה ברפיון על כתפיה. חצאית, מבד שחור התואם את תרמילה, הדוקה לגזרתה ומעליה שפוכה חולצה פרחונית רחבה. שערה אסוף בסרט שחור ועגילים ארוכים שצבעם שחור מכסים על תנוכי אוזניה.

לשמאלי, בכניסה לרחבה מרחוב יחיאלי מתמרים ארבעה דקלים גבוהים המקבלים את פני הבאים. באמצע הרחבה ניצב פסנתר שחור המשמש פרסומת למופע הפסנתר מנגן העומד להתקיים באותו ערב. לידו קיוסק עגלגל, כדוגמת הקיוסקים שהיו פעם בתל אביב שכיפתו צבועה שחור, ועליו פוסטר מצויר של בקבוק יין אדום הניצב על שולחן שחור שמפה לבנה פרושה עליו.

ממולי ניצב בניין סוזן דלל שהיה פעם בית הספר לבנים אליאנס. גגון רעפים אדום מקשט את הבניין, שלושה עמודים צבועים שחור ניצבים בחזיתו וביניהם קרועים פתחים. בקומת הקרקע מגיעים הפתחים עד לתקרה והם משמשים למעבר בני אדם. כדי להגיע אליהם יש לרדת תחילה בגרם מדרגות מתעגל בעל שמונה מדרגות. מעליהם, בקומה השנייה קרועים שלושה חלונות ברזל שווילון שחור מסתיר מעיני העוברים והשבים ברחבה את הנעשה מאחוריהם. בקומה השלישית, שלושה מעקים עשויים עמודי אבן מגולפים בתבליט שחור הסוגרים על הפתחים.

ארבע תיירות משוטטות על פני הרחבה. הן נועלות נעלי עקב לרגליהן ומכנסי ג'ינס וחולצות לבנות לגופן. כובעי קש רחבים שסרט שחור מקשט אותן על ראשן, וארנקים רחבים תלויים ברפיון על כתפן הימנית. הן עייפות מלשוטט ושמות פעמיהן לבית הקפה הסמוך. שלט גדול צבוע שחור מקדם את פניהן ועליו כתוב גלידת סבתא. חברים שבקרו כאן קודם סיפרו להן שכדאי לטעום גביע גלידה תוצרת סבתא כי זה טעים מאד.

גבר, גבה קומה שעורו שחור, תייר אפריקני כנראה, צץ מבעד לפתח של בניין סוזן דלל. הוא עולה במדרגות וחוצה את הרחבה. תרמיל גב שחור תולה על ידו וכלב שחור קשור ברצועה משתרך אחריו. הוא מתקדם לעבר רחוב שלוש. אני הולכת בעקבותיו. הוא מגיע לרחוב יחיאלי ונעלם בפתחה של הגלידרייה.

אני נעצרת ליד שני ספסלים הניצבים בקרבת מקום שצבעם השחור דהה בשמש. לידם עומדת רוכלת מרושלת בלבושה. שערה שחור וארוך מפוזר על כתפיה וכרסה בולטת מתחת לחצאיתה הצרה. הרוכלת פורשת לאיטה את מרכולתה על הספסל. היא מפזרת מסביב חולצות בעלות גזרות שונות כולן בצבע שחור. שלוש נערות צעירות ודקיקות, נעלי עקב לרגליהן, שערן ארוך וקלוע בצמות קטנות שסרט שחור אוסף אותן מאחור, מתקרבות, הן מפשפשות בסחורה שנשפכה על הספסל. נשמעים דיבורים רמים, נדמה שדגל שחור הונף. הנערות מנהלות משא ומתן קשוח עם הרוכלת. אני שומעת את הויכוח תוך כדי שאני מתרחקת לשוב אל ביתי. אט אט אני נבלעת בצל השחור שמטיל בניין בת שבע.

תגובה אחת

מתויק תחת בגוף ראשון

תגובה אחת ל-“רחבת סוזן דלל לבשה שחור | רות בן ישראל

  1. יפה ריזנפלד

    סנונית ראשונה בשחור המבשרת על פתיחת העונה. לעוף במסלול שהיא מסמנת, במקומות המוכרים מאתמול, שהופכים להיות חדשים לעת צהריים. תודה רבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s